גזר דין בתיק ת"פ 23544-04-11

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של;

תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 274(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

תקיפת שוטר - עבירה לפי סעיף 273 לחוק.

איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

העלבת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 288 לחוק.

כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 10.4.11 הגיעו לביתו של הנאשם מספר שוטרים על מנת לבצע צו חיפוש. הנאשם אשר שמע מאחרים כי נערך חיפוש בביתו הגיע לביתו בנסיעה מהירה, התעלם מהוראת השוטרים לעצור, המשיך בנסיעה מהירה לעבר השוטרים ואף שיפשף את רגלו של אחד השוטרים.

לאחר שפגע כאמור לעיל באחד השוטרים, יצא הנאשם מרכבו, קילל את השוטרים ומשאחד השוטרים ביקש לעכב אותו דחף אותו ואמר לו כי "הוא לא הולך לשום מקום ולשום תחנה".

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, הן בהודעתו הראשונה במשטרה, אם כי שם הייתה הודאתו חלקית משהו והן בישיבת בית המשפט בפניי ולאחר שתוקן כתב האישום, אם כי, לא תיקון משמעותי.

בטרם נשמעו הטיעונים לעונש הפניתי את הנאשם הן לקבלת תסקיר שרות המבחן והן לקבלת חוות דעת הממונה לעבודות השרות, שכן שקלתי באותו מעמד להטיל עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שרות.

מתסקיר שרות המבחן עולה, כי מדובר בנאשם נורמטיבי דרך כלל, אשר זו לו הסתבכותו הראשונה עם החוק. הנאשם עובד ונשוי. לעמדת שרות המבחן מדובר בבחור צעיר שנמצא בתחילת בניית זהותו האישית וכי פעל, כך לדבריו, מתוך חרדה ומתוך תחושת לואליות למשפחתו המורחבת. שרות המבחן קובע, כי לא מדובר בדפוסי התנהגות וחשיבה עבריינית  מושרשת. עם זאת הוסיף וקבע שרות המבחן, כי למיטב התרשמותם מדובר בנאשם בעל אישיות הנוטה לנוקשות הן בדפוסי החשיבה שלו והן בצורת התנהגותו דבר המצריך התערבות טיפולית. למרות האמור, הנאשם התקשה להתחבר, כך לטענת שרות המבחן, לחלק זה באישיותו ולא ראה את עצמו כמי שצריך טיפול כלשהו.

סופו של דבר, שרות המבחן המליץ, שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהסתפק בהטלת עונש מאסר מותנה וקנס כספי.

בטיעוניה לעונש הפנתה ב"כ המאשימה לחומרת מעשיו של הנאשם, אשר העיז לתקוף שוטרים לא פעם אחת אלא פעמיים, עבירות אשר המחוקק איחד סימן מיוחד בחוק העונשין ומכך יש לראות את החומרה הרבה שמייחס המחוקק לעבירות אלה.

ב"כ המדינה הפנתה למספר פסקי דין, מהם לטעמה הענישה הייתה של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

עוד עתרה ב"כ המדינה להשית על הנאשם פיצוי לשוטרים שנפגעו וכן קנס.

מנגד, טען ב"כ הנאשם, כי יש לזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה שבהזדמנות הראשונה וכבר בתחנת המשטרה הודה הנאשם במיוחס לו וכי גם בפני בית המשפט וכבר בישיבה הראשונה בתיק זה הודה הנאשם, קיבל על עצמו אחריות מלאה והביע צער וחרטה.

עוד הפנה ב"כ הנאשם לכך, שמדובר בנאשם שהינו בחור צעיר אשר התחתן אך לאחרונה ואשתו הצעירה הינה סטודנטית ללימודי חינוך. לעניין זה הציג ב"כ הנאשם, אישור לימודים מאוניברסיטת בר-אילן.

ב"כ הנאשם הפנה אף הוא לפסיקה מטעמו, אשר בה, כך לטענתו, לא הושתו עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח על מי שביצע עבירות דוגמת העבירות אותן ביצע הנאשם שבפנינו. באשר לפסיקה אשר הציגה ב"כ המאשימה, טוען הסנגור המלומד, שזו אינה רלוונטית לנסיבות המקרה שבפנינו.

למותר יהיה לשוב ולומר, כי אכן העבירות המופנות כלפי שוטרים או כלפי שלטון חוק, הינן עבירות חמורות אשר דרך כלל יש להשית על מבצעיהן עונש משמעותי.

אולם, כבר ידענו לא אחת כי ענישה לעולם אינדיבידואלית היא ויש לדון כל מקרה לגופו וכל עושה לגופו.